צוואה הדדית
צוואה הדדית מאפשרת לבני הזוג לעשות צוואה שתבטיח כי גם לאחר 120 שלהם והעברת הרכוש לבן הזוג שנותר בחיים, הרי שזכותו לעשות בנכס שירש תהיה מוגבלת בהתאם למה שהוסכם בצוואה ההדדית. בדרך כלל מקובל בצוואה הדדית להגביל את הזכות של בן הזוג שנותר בחיים להוריש את הרכוש שלו ואת הרכוש שקיבל מעזבון בן הזוג שנפטר ראשון.
הנותר בחיים נדרש לפעול על פי ההחלטה בצוואה ההדדית – בדרך כלל הורשת כל הכספים לילדים המשותפים, מתוך רצון להשאיר את נכסי המשפחה בתוך המשפחה. או תרומתם למוסד מסוים הכל לפי ראות עיניהם.
יתרון הצוואה ההדדית הוא גם חסרונה – הגבלת צעדיו של בן הזוג שנותר בחיים לשנות את צוואתו.
אף שצוואה הדדית מוכרת מכוח החוק, הרי שמבחינה הלכתית מדובר בסוגיה הלכתית סבוכה המחייבת שימוש במספר פתרונות הלכתיים, שיתכן שאין בהם כדי ליצור מצב זהה למצב הקבוע בחוק.
שינוי או ביטול צוואה הדדית הינו מוגבל. אם השינוי נעשה בזמן שבן הזוג בחיים (ובמצב קוגניטיבי תקין) יכול בן הזוג המבקש לשנות או לבטל את הצוואה ההדדית להודיע על כך בכתב בלבד, לבן הזוג השני. אז מתבטלת הצוואה ההדדית, וכל אחד יכול לעשות צוואה כרצונו.
אם השינוי בצוואה ההדדית נעשה לאחר פטירת בן הזוג– ובמסגרת צוואה זו ירש בן הזוג שנותר בחיים את עזבונו של בן הזוג, הרי שהוא יכול לחזור בו מצוואתו ההדדית רק אם החזיר לעיזבון את כל מה שירש ולהסתלק ממנו כליל. אז יחולק העזבון של הנפטר בין היורשים הנותרים על פי דין. ובן הזוג שנותר בחיים יכול לעשות צוואה כרצונו.
ניתן אמנם לקבוע בצוואה ההדדית שקיימת זכות לשנותה, ואיך ניתן לשנותה, וזאת כדי לאפשר גמישות במקרים נחוצים שבני הזוג לא מעלים בדעתם במועד עריכת הצוואה ההדדית.