נסקור בקצרה את חובותיו העיקריים של המעסיק כלפי עובדו– לאחר שנותן שירות הוגדר כ"עובד" של מקבל השירות – העובד יהיה זכאי לזכויות הבאות– גם אם ההסכם אינו קובע זאת ולעיתים גם אם נקבע אחרת.
לגבי חלק ממקומות העבודה – שחלים עליהם הסכמים קיבוציים או צווי הרחבה – ישנם חובות נוספים (ערך שעת עבודה, ביגוד, משכורת 13, ימי חופשה נוספים, קרן השתלמות וכד). לא תמיד מעסיק יודע כי הוא מחוייב להעניק לעובדיו זכויות על פי הסכם קיבוצי או צו הרחבה החל על הענף. אולם חובה זו מוטלת על המעסיק, ועל חשב השכר שלו.
נדגיש כי רשימה זו אינה מהווה רשימה סגורה ואינה מהווה יעוץ משפטי.
להלן הרחבת הידע לגבי כל אחד מהסעיפים הנזכרים: (אין מדובר במיצוי כל המידע הקיים בענין, ויש לערוך בדיקות נוספות בטרם קבלת החלטה בכל ענין שהוא)
הודעה בכתב על תנאי העבודה
על פי חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002, יש לציין בהודעה לעובד את הפרטים הבאים:
(1) זהות המעסיק וזהות העובד;
(2) תאריך תחילת העבודה ואם חוזה העבודה הוא לתקופה קצובה – תקופת העבודה; היה חוזה העבודה שלא לתקופה קצובה, יציין זאת המעסיק;
(3) תיאור עיקרי התפקיד;
(4) ציון שמו או תואר תפקידו של ממונה ישיר על העובד;
(5) סך כל התשלומים המשתלמים לעובד כשכר עבודה ומועדי תשלום השכר , נקבע שכר עבודתו על פי דירוג, מכוח הסכם קיבוצי או לפיו – דירוג העובד ודרגתו;
(6) אורכו של יום העבודה הרגיל או שבוע העבודה הרגיל של העובד, לפי הענין;
(7) יום המנוחה השבועי של העובד;
(8) סוגי תשלומים של המעסיק ושל העובד בעבור תנאים סוציאליים של העובד, וכן פירוט הגופים שאליהם המעסיק מעביר בפועל את התשלומים האמורים;
(9) לגבי מעסיק שהוא או שארגון מעבידים שהוא חבר בו, צד להסכם קיבוצי המסדיר את תנאי העבודה של העובד – שם ארגון העובדים שהוא צד לאותו הסכם והמען לפניה אליו;
(10) לגבי מעסיק שהוא צד לחוזה לביצוע עבודה או למתן שירותים או לגבי מעסיק שהוא קבלן כוח אדם שהוא צד לחוזה עם מעסיק בפועל, והחוזה האמור כולל הוראות לעניין תנאי עבודה של עובדו של המעסיק – תנאי העבודה כאמור לעיל וכן תנאים הנוגעים לסיום יחסי עבודה;
בנוסף, בנוסח ההודעה על תנאי עבודה יצוין כי אין באמור בה כדי לגרוע מכל זכות המוקנית לעובד מכוח כל דין, צו הרחבה, הסכם קיבוצי, חוזה עבודה או חוזה אחר הנוגע לתנאי עבודתו.
חוזה העבודה צריך להימסר לעובד תוך 30 ימים מתחילת העבודה אל המעסיק, ותוך זמן כאמור להודיע על שינוי בתנאים – למעט שינוי הנובעים מכוח הדין (שינוי שעות העבודה היומיות), עדכון הנובע מכוח הדין (למשל עדכון תעריף שכר ערך השעה לפי חוק שכר המינימום) או שינוי המופיע בתלוש השכר.
לעובד נער– יש להודיע על שינוי תוך שבעה ימים מתחילת עבודתו.
אי מתן חוזה עבודה, הכולל את כל ההוראות הנדרשות מהווה עבירה פלילית שבצידה קנס. בנוסף מאפשר לעובד לתבוע פיצוי גם ללא הוכחת נזק, וכן נטל ההוכחה על התנאים עובר מכתפי העובד אל המעסיק.
האמור תקף גם לגבי העסקת עוזרות בית, ואף לגבי העסקת עובדים בתדירות נמוכה.
שכר מינימום
שכר מינימום בהתאם לקבוע בחוק ובתקנות עומד כיום על 5,300 ₪ לחודש למשרה מלאה.
בעקבות קיצור שבוע העבודה בשעה אחת (למשרה מלאה ישנה אי בהירות לגבי ערך שעת עבודה לעובדים במשרה חלקית.
עד כה, ועל פי ההוראות הקבועות בחוק ערך שעות עבודה הוא חילוק של שכר מינימום חודשי ב186 (שעות עבודה לחודש), לפיכך ערך שעת עבודה הינו 28.49 ₪ לשעה.
ארגוני העובדים מוחים על כך וטרם נעשה שינוי חוקי.
עם זאת נשיאות הארגונים העסקיים קבעה כי יש לחלק את הסכום החודשי ב-182 שעות ואז ערך השעה הינו 29.12 ₪ בלבד. החלטה זו חלה רק על מעסיקים החברים בארגונים המשתתפים בנשיאות הארגונים העסקיים.
בנושא זה נכון להתעדכן בהמשך שכן טרם נאמרה המילה האחרונה.
על המעסיק לפרסם הודעה בדבר שכר המינימום ובדבר הזכויות שנקבעו לפי חוק שכר מינימום, בהתאם לנוסח שאושר על ידי השר. מצ"ב הקישור לנוסח ההודעה שעל המעסיק לפרסם. http://employment.molsa.gov.il/employment/workrights/language/minnoticehe.pdf
הפרשות לביטוח פנסיוני כולל פיצויי פיטורים
בעבר חובת ההפרשה לקרן פנסיה היתה לגבי עובדים מאוגדים בלבד, או שנקבעה בהסכמים אישיים לעובדים בכירים. החל משנת 2008 חלה החובה על כלל המעסיקים והעובדים (באחוזים מדורגים) וטוב שכך. החובה חלה על עובדת מגיל 20 ועובד מגיל 21.
החל ממשכורת ינואר 2017 ההפרשה עומדת על 18.5% מהשכר כאשר 6% מהם מנוכים משכרו של העובד, והיא כוללת הפרשות מעסיק ועובד לקרן הפנסיה והפרשות מעסיק עבור פיצויי פיטורים.
עובד שהיה מבוטח בביטוח פנסיוני פעיל בטרם תחילת עבודתו, זכאי להפרשות מיום עבודתו הראשון ובתנאי שעבד שלושה חודשי עבודה רצופים לפחות (אחרי שלושה חודשים משלמים לו רטרואקטיבית ומידי חודש בחודשו).
אם לא עבד קודם לכן, או שלא היה לו ביטוח פנסיוני פעיל, הוא זכאי להפרשה רק כעבור שישה חודשי עבודה, ולכאורה אינו זכאי להפרשה רטרואקטיבית.
ההפרשות כוללת ביטוח פנסיוני ותשלום עבור 72% מפיצויי הפיטורים, (6% מהשכר מידי חודש) והם שייכים לעובד בכל מקרה של סיום יחסי העבודה.
מעסיק המבקש להפריש את כל ה-8.33% – חייב לידע את הקרן ואת העובד על כוונתו זו וכי בתשלום האמור יש כדי לפטור אותו מתשלום פיצויי פיטורים עם סיום עבודת העובד. הדבר אפשרי בתנאי שההפרשה תהיה שייכת לעובד בכל מקרה.
על פי צו ההרחבה – התשלום הינו על שכר הברוטו הקבוע של העובד – לא כולל שעות נוספות, אחזקת רכב או טלפון, דמי הבראה או בונוס חד פעמי, או על פי השכר הממוצע במשק לפי הנמוך מביניהם – אא"כ נקבע אחרת בהסכם שבין הצדדים. נדגיש כי עמלות מכירה הינם חלק מהשכר הקובע גם לצורך תשלום פיצויי פיטורים.
מובן שישנם מקומות עבודה שקובעים הסדרים מיטיבים על הקבוע בצו ההרחבה – בין על ידי הסכם קיבוצי או הסכם אישי– ואז גובר האמור בהסדר המיטיב.
הפרשות לביטוח לאומי.
על פי החוק על המעסיק לשלם עבור עובדו ביטוח לאומי, ולקזז אחוז מסוים גם משכרו של העובד, לצורך העברתו למוסד לביטוח לאומי.
ההפרשה נמוכה יחסית לעובד המשתכר עד 60% מהשכר הממוצע במשק, ואחוז גבוה בהרבה משולם על החלק היחסי העולה על הסכום האמור.
דמי נסיעה
על פי הכללים הקבועים בצו ההרחבה1 עובד הנזקק לתחבורה ציבורית כדי להגיע לעבודה רשאי לקבל מהמעסיק את העלויות.
גובה ההחזר נחשב לפי עלות כרטיסיה או כרטיס חופשי חודשי, לפי הזול מביניהם.
מתאריך 1/2/2016 עומד סכום ההחזר ליום על 22.60 ₪ בלבד (קודם לכן היה גובה יותר). גם אם העובד מועסק במשרה מפוצלת המחייבת אותו ליסוע ולחזור פעמיים באותו היום, או אם נדרש להוצאות גדולות יותר עקב המרחק ממקום העבודה. רק אם נקבע אחרת בהסכם הקיבוצי יהיה זכאי העובד מעבר לכך.
זכאי לדמי נסיעה כל עובד המתגורר במרחק של לפחות 500 מטר ממקום העבודה, גם אם הוכח שלא השתמש בתחבורה ציבורית והגיע לעבודה ברגל או באופניים. עובד המתגורר במרחק פחות מכך זכאי אם מוכיח כי נדרש לתחבורה ציבורית למשל עקב מוגבלות.
עובד שהמעסיק מעמיד לרשותו הסעה– אינו זכאי לדמי נסיעה.
עובד הנדרש להגיע לעבודה בשעות בהם אין תחבורה ציבורית (ערבי שבתות ומוצאי שבתות חגים וכד') זכאי לדמי נסיעה לפי התעריף היומי המקסימלי.
חשוב לציין כי המעסיק רשאי לכלול בערך שעת העבודה את דמי הנסיעה – ובתנאי שכך סוכם עם העובד מראש ובכתב, ובתנאי שערך השעה הסופי לעובד בניכוי דמי הנסיעה להם הוא זכאי, יהיה גבוה משכר המינימום.
דמי הבראה–
כקבוע בצו ההרחבה. בהתאם להיקף המשרה. (גם על כך אפשר להתנות – ובתנאים שהוזכרו לעייל).
חופשה שנתית
על פי חוק חופשה שנתית מינואר 2017 לעובד בעל וותק של 1-5 שנים מגיע לפחות 16 ימי חופשה בשנה. בעד השנה השישית – 18 יום, בעד השנה השביעית – 21 יום, בעד השנה השמינית ואילך – יום נוסף לכל שנת עבודה עד לחופשה של 28 יום בשנה. (בני נוער זכאים ל-18 ימי חופשה בשנה ללא קשר לוותק)
הזכאות לחופשה הינה לפי שנה לועזית, וכך גם הוותק לצורך חישוב ימי החופשה להם זכאי העובד. עובד שהחל לעבוד באמצע שנה לועזית, או הפסיק עבודתו במהלך השנה הלועזית יהיה זכאי בגין שנה זו למספר ימי חופשה באופן יחסי לתקופת עבודתו באותה שנה בהתאם לתחשיב שנקבע בחוק.
בימי החופשה ניתן לכלול גם ימי שישי ושבת (לא יותר מפעם אחת על כל שבעה ימי חופשה – גם אם שבוע העבודה המקובל הוא של חמישה ימים).
מעסיק יכול לקבוע לעובד את מועדי החופשה וכן לקבוע חופשה מרוכזת.
על המעסיק לאפשר לעובד לצאת לחופשה רציפה. אולם בהסכמת העובד והמעסיק אפשר לפצל את החופשה ובלבד שלפחות שבעיה ימים מתוכה יהיו ימים רציפים.
הזכאות לחופשה הינה בחודש האחרון של השנה ובשנה שלאחר מכן, אולם בהסכמה ניתן לנצל את ימי החופשה כבר במהלך שנת העבודה הראשונה.
על מעסיק המבקש להוציא את עובדו לחופשה של שבעה ימים ומעלה – להודיע על כך לעובד שבועיים מראש.
עובד רשאי לדרוש יום חופשה אחד לפי התאריך הנוח לו בהודעה למעסיק של 30 יום מראש, וכן רשאי לקחת יום חופשה באחד מימי הבחירה שנקבעו בתוספת לסעיף 6 לחוק חופשה שנתית. ימי הבחירה ליהודים הינם כדלקמן: צום גדליה; ערב יום הכיפורים; ערב חג הסוכות; הושענא רבה; צום עשרה בטבת (יום הקדיש הכללי); תענית אסתר; פורים; שושן פורים; ערב חג הפסח; ערב שביעי של פסח; חג המימונה; ל"ג בעומר; ערב חג השבועות; צום י"ז בתמוז; צום תשעה באב; ערב ראש השנה.
אסור למעסיק לדרוש מעובד לצאת לחופשה מעבר לימי החופשה הצבורים שלו. לפיכך עסק הסגור בחול המועד, בספירת העומר, בתשעת הימים, בחופש הגדול או בכל מועד ידוע מראש אחר – יש לסכם עם העובד מראש כי בתקופה זו העסק סגור וכי ההיעדרות תחשב כחלק מימי החופשה להם זכאי העובד, או כהיעדרות ללא שכר.
חשוב לציין שצו ההרחבה מ-1990, בדבר המעבר לשבוע עבודה מקוצר בן 5 ימים– חל גם בנוגע לימי חופשה. ויוצר שינוי כלשהו בתנאים לימי חופשה בפועל. צו זה לא חל על מעסיק שבו פחות מ-4 עובדים, על חברות ממשלתיות או חברות עירוניות, עובדים ומעבידים שהמעבר לשבוע עבודה מקוצר יוסדר על ידי הסכם קיבוצי ומעביד שנקבע שההסכם לא יחול עליו.
האם עובד רשאי לקבל חופשה ללא תשלום?
ככלל, המעסיק לא מחויב לאפשר לעובד לצאת לחופשה מעבר לימי החופשה המגיעים לו על פי חוק, גם אם אינם בתשלום. אך מומלץ למעסיק להפעיל שיקול דעת, לראות גם את צרכי העובד, הסיבות בגינם הוא נדרש לימי חופשה נוספים וכד', ולא לבוא איתו לידי עימות מיותר. כמובן שאם מדובר בעובד המבקש לצאת לחופשות באופן תדיר וללא נסיבות חריגות (כגון: אירועים משפחתיים מיוחדים וכד') יש בכך כדי להעיד על רצינותו לעבודה, ובהחלט נסיבה המצדיקה לשקול את הפסקת עבודתו. היעדרות של עובד ללא אישור וללא תיאום –ושלא במסגרת מכסת ימי המחלה המגיעים לו – מהווה עבירת משמעת, אך לא בהכרח תצדיק פיטורים ללא תשלום פיצויי פיטורים.
הבעיה של ימי חופשה מעבר לקבוע בחוק נפוצה בעיקר בקרב אמהות לילדים קטנים המרוויחות שכר מועט שאינו מאפשר להם לממן קיטנה בחודשי הקיץ, למספר ילדים, והעולה לעיתים על השכר המגיע להם. נציין כי בתקופת סוף אוגוסט כמעט ואין קייטנות בכלל ואז הבעיה מחריפה.
מצד אחד – המעסיק נדרש לעובדת ואינו יכול לוותר על נוכחותה הגורמת לו הפסדים – מאידך לעובדת אין סידור מתאים לילדים, לא תמיד היא יכולה להעזר בבן זוג/ הורים ובני משפחה, ולהגיע עם הילדים לעבודה לא בהכרח יספק את צרכי המעסיק.
הנכון הוא לדרוש מהרשויות המקומיות ומשרדי הממשלה להציע פתרונות ראויים לאותם עובדות, שיכולתם לשתלב בשוק העבודה נפגעת משמעותית.
דמי חגים – שכר עבור חגים – יש לשלם לעובד שכר יום עבודה בימים כגון שני ימי ראש השנה, יום כיפור, יו"ט ראשון ואחרון של סוכות ופסח, וחג השבועות. לעיתים גם עובדים המועסקים לפי ימי עבודה או רק בחלק מהשבוע זכאים לתשלום זה.
זכויות מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה– מספר שעות מקסימלי ליום עבודה, תשלום בגין שעות נוספות. אי העסקה ביום המנוחה השבועי, ותעריף מיוחד בערב יום המנוחה או ביום המנוחה עצמו וכד.
דמי מחלה– בהתאם לכללים שנקבעו בחוק.
לגבי חלק ממקומות העבודה – שחלים עליהם הסכמים קיבוציים או צווי הרחבה – ישנם חובות נוספים (ערך שעת עבודה, ביגוד, משכורת 13, ימי חופשה נוספים). לא תמיד מעסיק יודע כי הוא מחוייב להעניק לעובדיו זכויות על פי הסכם קיבוצי או צו הרחבה החל על הענף. אולם חובה זו מוטלת על המעסיק, ועל חשב השכר שלו.
נדגיש כי רשימה זו אינה מהווה רשימה סגורה ואינה מהווה יעוץ משפטי.